לפי כל התחזיות, ב-3 למרץ הדמוקרטים ימנו את ברני סנדרס כמועמדם לנשיאות ארה"ב.
והעובדה הזו מפחידה את השווקים הפיננסיים. מאד. הרבה יותר מהקורונה.
המצע הכלכלי של סנדרס הוא סוציאליסטי קיצוני במקרה הטוב, יש יאמרו אפילו קומוניסטי.
סנדרס מציע תמיכה בכלכלה מעורבת המשלבת מיזמים פרטיים עם הוצאות ממשלתיות, תוכניות לביטוח סוציאלי ומדיניות מקרו כלכלית קיינסיאנית. משמעות כל אלו, יש לציין, גירעונות תקציביים גדולים. הוא דגל וכנראה עדיין דוגל בבעלות ממשלתית על שירותים, בנקים ותעשיות מרכזיות. הוא דגל בהעברת מפעלים לשליטת העובדים ולהצבת מגבלות על יכולתן של חברות לנטוש קהילות בהן הן ממוקמות.
סנדרס מציע להכיל בארה"ב ביטוח בריאות אוניברסלי לכולם כולל כולם, גם אם לא עבדת יום בימי חייך. הוא גם מציע לבטל כליל את כל החוב של הלוואות הסטודנטים של 45 מיליון אמריקנים שלמדו בעברם באוניברסיטאות וקולג'ים. הבעיה: מדובר בעלות של 1.6 טריליון דולר.
כמתנגד חריף לתעשיית פצלי הנפט והגז האמריקנית, וזאת משיקולי איכות הסביבה, הוא בעד סגירת הענפים האלו. אתם קוראים נכון. אין ספק שככל שיגברו סיכוייו לזכות בנשיאות ארה"ב, כך תגדל המפולת הכללית במניות של חברות מענפים אלו. במקביל זה יביא כנראה גם לעלייה במחירי הנפט. סנדרס גם מציע השתלטות פדרלית על כל אמצעי ייצור החשמל במדינה.
מאיפה יגיעו הטריליונים שהוא זקוק להם? ביטוח בריאות אוניברסלי אמור לעלות, ע"פ הערכות שונות כ-30 טריליון דולר. סך ההצעות שהוא מעלה מוערכות בעלות של כ-60 טריליון דולר (פי 3 מהתוצר השנתי של ארה"ב). אלו סכומים הזויים לחלוטין. גבוהים באופן ניכר ממה שנשפך על המשק האמריקני לאחר מלחמת העולם השנייה כדי לאושש ולבנות מחדש את כלכלתה.
סנדרס מדבר על הגדלת השוויון בהכנסות ע"י מיסוי העשירים מאד. בשנים האחרונות הוא רמז שהוא יהיה פתוח לאפשרות להשית מס שולי של 90% על האלפיון העליון. הוא גם הציע מס של 65% כמס עיזבון הפדרלי (מס ירושה), לעומת השיעור הנוכחי של 40%. סנדרס מציע גם מס חדש על עסקאות פיננסיות. הוא קורא לו "מס על ספקולציות" שלדעתו יכול לגייס יותר מ-2 טריליון דולר בעשר השנים הבאות.
הפגיעה הכי חמורה בשווקים תגיע מהצעתו להעלאת מס חברות. באוקטובר 2019 הוא חשף תוכנית להעלות את המס הזה בחזרה מ-21% ל-35%. ומדוע שהוא יעלה אותו רק ל-35% אם אפשר להעלות אותו ל-45% שואלים השווקים? והם מפחדים. מהאפשרות הזו בפרט ומסנדרס בכלל. הבורסות בארה"ב קיבלו דחיפה משמעותית כאשר טראמפ הוריד את המס הזה מ-35% ל-21%. חישבו מה יקרה לבורסות כאשר סנדרס יבצע מהלך הפוך…
סנדרס לא מסתפק בזאת ומציע שכל חברה בורסאית או כזו שיש לה הכנסות שנתיות של לפחות 100 מיליון דולר, תעניק לעובדיה 2% ממניות החברה עד שהעובדים יהיו בעלי מינימום של 20% מהחברה.
ככל שוול סטריט תחשוב שההסתברות עולה שסנדרס יזכה בנשיאות, כך תתגברנה המפולות בשווקים הפיננסיים… הוא מסוכן לשווקים יותר מהקורונה.
ביום שלישי הקרוב, ה-3 למרץ, יחול "הסופר טיוזדיי". מועד בו הדמוקרטים בוחרים במספר הגדול ביותר של מדינות בארה"ב את מועמדן לנשיאות. לפי כל התחזיות ברני סנדרס, ולא ביידן ולא בלומברג, עומד לנצח ולהתמנות למועמד הדמוקרטי לנשיאות.
והעובדה הזו מפחידה את השווקים הפיננסיים. מאד. הרבה יותר מהקורונה.
כל הקורא את המצע הכלכלי של ברני סנדרס, אינו יכול שלא לתהות איזו כברת דרך ארוכה הרחיק האיש, מגבולות הגזרה של מה שהיה מקובל עד היום בכלכלה הקפיטליסטית הגדולה בעולם.
הוא מגדיר את עצמו כדמוקרט סוציאליסטי, אך כנראה שהגדרה מדויקת יותר על עמדותיו הפוליטיות ניתן לקבל מתיעוד הצבעותיו בסנאט האמריקני, בנאומים פומביים שהוא נושא ובראיונות. השורה התחתונה היא שהוא כנראה ובעיקר סוציאליסט רדיקלי.
סנדרס מגדיר את עצמו כמעריץ של השיטה הסוציאליסטית של המדינות הסקנדינביות. למי שלא מכיר, מדובר במערכת הסוציאלית הקיצונית באירופה, כשמצד אחד המדינה נותנת הרבה מאד לאזרחים ומצד שני היא גובה מהם מיסים גבוהים בצורה יוצאת דופן. כך למשל סך המסים כאחוז מהתוצר במדינות סקנדינביה עומד על שיעור של 43%, זאת לעומת 34% בממוצע ב-OECD ו-24% בלבד בארה"ב (בישראל 30%).
סנדרס מציע תמיכה בכלכלה מעורבת המשלבת מיזמים פרטיים עם הוצאות ממשלתיות, תוכניות לביטוח סוציאלי ומדיניות מקרו כלכלית קיינסיאנית (יצירת ביקושים ממשלתיים הדוחפים את הצמיחה במשק). משמעות כל אלו, יש לציין, גירעונות תקציביים גדולים.
אך עברו מצביע על אמונות רדיקליות הרבה יותר. ב-1976 הוא דגל בבעלות ממשלתית על שירותים, בנקים ותעשיות מרכזיות. הוא דגל בהעברה של מפעלים לשליטת העובדים ולהצבת מגבלות על יכולתן של חברות לנטוש קהילות בהן הן ממוקמות.
במרוץ הראשון שלו כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ב- 2016, אבן יסוד בקמפיין שלו הייתה להילחם באי שוויון הגובר בארה"ב. בנאום שנשא אז הוא טען ש: "זו כלכלה קפואה, שעובדת למען העשירים והחזקים, ואינה עובדת עבור אמריקאים רגילים".
סנדרס מדבר על הגדלת השוויון בהכנסות ע"י מיסוי העשירים מאד. יש בהצעה הזו הרבה הגינות, לאור העובדה שעשירי ארה"ב מחזיקים לא רק את הנתח הארי של ההכנסות אלא בעיקר נתח לא פרופורציונלי של ההון. אך הוא לא מסתפק בזאת ולמעשה מציע מגוון רחב מאד של "סוכריות" לקהלים השייכים לכל העשירונים האמריקנים מלבד העשירון ובעיקר המאיון והאלפיון העליון.
סוכריה גדולה כזו, שיכולה להביא אליו קהל בוחרים פוטנציאלי ענק היא ביטול חובות הסטודנטים. 45 מיליון סטודנטים לשעבר בארה"ב שלמדו באוניברסיטאות וקולג'ים, חלקם יקרים להחריד, נאלצים לקחת עבור מימון לימודיהם הלוואות עתק, שאותן הם משלמים במהלך רוב ימי חייהם. מדובר בחוב שהאמיר במהלך השנים ל-1.6 טריליון דולר. הלוואות אלה, בנוסף למשכנתאות כבדות, הן פעמים רבות אבני ריחיים שלא מאפשרות לשכבות אקדמאים רחבות בארה"ב לצאת לחופש כלכלי, לעיתים עד סוף ימיהם. הוא גם מציע לבטל את שכר הלימוד במכללות הציבוריות.
סוכריה אפילו גדולה יותר הפונה כמעט לכל הקהלים – סנדרס מציע להכיל בארה"ב ביטוח בריאות אוניברסלי לכולם כולל כולם, גם אם לא עבדת יום בימי חייך.
סנדרס גם מעוניין להילחם במפלצות הפיננסיות של וול סטריט. אם הן "גדולות מכדי ליפול" הוא אומר, אז הן בעצם צריכות להיות "גדולות מכדי להתקיים" ויש לפרק אותן לגורמים קטנים יותר ומסוכנים פחות.
הוא גם מתנגד חריף לתעשיית פצלי הנפט והגז האמריקנית, וזאת משיקולי איכות הסביבה. אין ספק שככל שיגברו סיכוייו לזכות בנשיאות ארה"ב, כך תגדל המפולת הכללית במניות של חברות מענפים אלו. במקביל זה יביא כנראה גם לעלייה חזקה במחירי הנפט. סנדרס גם מציע השתלטות פדרלית על כל אמצעי ייצור החשמל במדינה.
מעניין שבנקודה אחת הוא וטראמפ תמימי דעים – שניהם חושבים שארה"ב צריכה קודם כל לדאוג לאזרחיה, וזאת באמצעות שימוש בכוחה במלחמות סחר ובהעלאת מכסים.
מאיפה יבוא הכסף?
מאיפה יגיעו הטריליונים שהוא זקוק להם? ביטוח בריאות אוניברסלי אמור לעלות, ע"פ הערכות שונות כ-30 טריליון דולר. סך ההצעות שהוא מעלה מוערכות בעלות של כ-60 טריליון דולר (פי 3 מהתוצר השנתי של ארה"ב). אלו סכומים הזויים לחלוטין. גבוהים באופן ניכר ממה שנשפך על המשק האמריקני לאחר מלחמת העולם השנייה כדי לאושש ולבנות מחדש את כלכלתה.
בעודו רץ לסנאט ב-1974 אמר סנדרס ש"אף אחד לא צריך להרוויח יותר ממיליון דולר" (יותר מחמישה מיליון דולר במונחי שנת 2020). בשנים האחרונות הוא רמז שהוא יהיה פתוח לאפשרות להשית מס שולי של 90% על האלפיון העליון (שיעור שהיה קיים רק בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, כדי לממן את הוצאותיה הכבדות). הוא גם הציע מס של 65% כמס עיזבון הפדרלי (מס ירושה), לעומת השיעור הנוכחי של 40%.
סנדרס מציע לממן את מחילת הלוואות הסטודנטים באמצעות מס חדש על עסקאות פיננסיות. הוא קורא לו "מס על ספקולציות" שלדעתו יכול לגייס יותר מ-2 טריליון דולר בעשר השנים הבאות. וכן, כמעט שכחנו והכי חשוב העלאת מס חברות.
זו בדיוק הנקודה הכה בעייתית בעיניהם של מנהלי ההשקעות בפרט והשווקים הפיננסיים בכלל – מס החברות. טראמפ הוריד את המס הזה מ-35% ל-21%. באוקטובר 2019 סנדרס חשף תוכנית להעלות את המס הזה בחזרה. ומדוע שהוא יעלה אותו רק ל-35% אם אפשר להעלות אותו ל-45% שואלים השווקים? (שיעור כזה כבר היה בארה"ב פעם) והם מפחדים. מהאפשרות הזו בפרט ומסנדרס בכלל.
אתם חושבים שבזאת תמו רעיונותיו הפוריים? הוא לא הסתפק בזאת אלא הציע שכל חברה בורסאית או כזו שיש לה הכנסות שנתיות של לפחות 100 מיליון דולר, תעניק לעובדיה 2% ממניות החברה עד שהעובדים יהיו בעלי מינימום של 20% מהחברה. התוכנית הכלכלית הזו "תיתן לעובדים נתח בעלות בחברות בהן הם עובדים, תפרק את המיזוגים והמונופולים ולבסוף תגרום לתאגידים לשלם את חלקם ההוגן". באותו מעמד הוא גם אמר שנשיאותו תסיים "אחת ולתמיד" את מה שהוא מאמין היא תאוות בצע של חברות שהורסות את ארה"ב.
הרעיון הזה אולי מקסים מבחינה חברתית וגם הוגן כלפי רוב האמריקנים, שמעמד הביניים שלו מצטמצם והולך כבר שנים ארוכות, אבל קשה להאמין שהוא יצליח לכפות על בעלי המניות של החברות לעשות מהלך כזה. הרכוש הפרטי הוא קדוש בעיני האמריקנים ומדוע שהם יחלקו את אחזקותיהם לאחרים? תהנה הסיבות אשר תהנה.
הזווית הישראלית
אי אפשר בלי נקודה ישראלית.
סנדרס מייצג בולט של החלק השמאלי קיצוני של המפה הפוליטית בארה"ב. ישראל אינה ומעולם לא הייתה משהו מיוחד בעיניו. הוא התרכז כל השנים בענייניה הפנימיים של ארה"ב ובמיוחד במצבם הקשה של העניים ושל מעמד הביניים המתדרדר שם. ישראל אינה בראש מעייניו במקרה הטוב ועלולה לשמש כשק חבטות שלו, במקרה הרע.
כל מי מקרבנו שמעוניין לחגוג עם הדמוקרטים האמריקנים את עלייתו של סנדרס והפוטנציאל שהוא יפיל את טראמפ, צריך לקחת בחשבון לא רק את נטיותיו הפוליטיות אלא גם את הפרדוקס מבחינתנו של היותו יהודי. מדוע פרדוקס? כי דווקא היותו יהודי עלול לאלץ אותו להוכיח עד כמה הוא "מאוזן".
מכיוון שתמיד יהיה סנדרס חשוד כמוטה ולו במשהו לטובת בני עמו, יהיה עליו להוכיח באופן תמידי עד כמה הוא לא כזה. הוא עלול לעשות דברים הנוגדים ממש את האינטרסים שלנו כישראלים, דברים שלא היו עולים על דעתם של קודמיו, כולל אובמה.
